תהלים, פרק נ״א, פסוק ט׳

דוד מבקש מה' לנקות את נפשו מחטאיה, תוך שימוש בדימויים של טהרה גופנית מצרעת או כיבוס בגד מוכתם. הוא מתחנן שה' יסיר את חטאו, כלומר תְּחַטְּאֵנִי, באמצעות צמח נמוך הנקרא בְאֵזוֹב, המשמש לטיהור מצורעים ומסמל את הענווה הנדרשת לריפוי. מתוך הכנעה זו דוד ישלים את התהליך בעצמו וְאֶטְהָר, תוך הסכמה לקבל על עצמו את ייסורי הטהרה. הוא מבקש שה' יכבס אותו מעוונו, תְּכַבְּסֵנִי, כדי לזכות לכפרה מוחלטת ללא זכר לחטא. כפרה זו נמשלת למצב שבו וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין, שמשמעותו אהפוך ללבן, בדומה להלכה הקובעת שמצורע שנגעו התפשט והלבין את כל גופו כשלג נחשב לטהור.