מִזְמוֹר זה, המופנה לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח, מחבר בין גאולת העבר בבבל לבין התקווה לגאולה עתידית ונצחית. אף על פי שחובר בימי עזרא ונחמיה, הוא נאמר ברוח נבואית כתפילה גם על הגלות הנוכחית שלנו. מכיוון ששיבת ציון לא הייתה שלמה ונשענה על רחמים זמניים, על חסות שלטון זר ועל הסתרה זמנית של העוונות, המשורר מבקש ישועה אחרת. הוא מתפלל לה' שיביא גאולה שלמה שאינה תלויה בבשר ודם, שבה יימחו העוונות לחלוטין והישועה תעמוד לעד.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.