גילוי החיבה והפיוס האלוהי כלפי ארץ ישראל בא לידי ביטוי בכך שרָצִיתָ יְהֹוָה אַרְצֶךָ, מצב שמתקיים כאשר ה' משיב את עמו מן הגלות. חסד זה מתואר כאירוע היסטורי של שיבת ציון מגלות בבל המשמש בסיס לתפילה בהווה, כהבטחה לגאולה עתידית, או כתנאי רוחני מתמשך. השבת העם למצבו הקודם והמתוקן מתוארת במילים שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב, כלומר החזרת את השבויים למקומם והענקת להם שלווה ונחת. שיבת העם וברכת הארץ כרוכות באופן הדוק בכפרת עוונות, כאשר ה' מעלים עין מפשעי ישראל ומתייחס לחטאיהם כאל אונס ולא כאל פשיעה מתוך זלזול. סליחה זו נובעת מאהבה נסתרת ותמידית, שתכליתה לרחם על העם ולגאול אותו.
תהלים, פרק פ״ה, פסוק ב׳
רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.