קרה לכם פעם שהרגשתם לגמרי לבד, כאילו כולם פתאום התרחקו מכם ואין לכם למי לפנות? לפעמים אדם עובר תקופה כל כך קשה, שהוא מרגיש שכולם עזבו אותו. הוא פונה אל ה' ומשתף אותו בכאב הגדול שלו. הוא מספר שמְיֻדָּעַי, כלומר החברים הקרובים והאנשים שתמיד אהבו אותו, פתאום התרחקו ממנו. הוא אפילו מרגיש ששַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ, כלומר שה' גרם לו להיראות שנוא ולא רצוי בעיניהם, ולכן הם כבר לא באים לבקר או לעזור. בגלל כל הבדידות הזו, הוא מתאר את עצמו במילים כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא. הוא מרגיש ממש כמו אדם שסגור בתוך בית סוהר, או תקוע בתוך צרה גדולה שאין ממנה שום דרך לצאת.
תהלים, פרק פ״ח, פסוק ט׳
הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.