קרה לכם פעם שהייתם חולים או עצובים, ודווקא כשהכי הייתם צריכים חבר שיעודד אתכם, הרגשתם שכולם פשוט נעלמו והשאירו אתכם לבד? התחושה הזו של בדידות היא בדיוק מה שמתואר כאן. המשורר פונה אל ה' ומשתף אותו בכאב שלו. הוא מרגיש שכל מי שקרוב אליו, כל אֹהֵב וָרֵעַ, כלומר החברים הטובים והאנשים שאוהבים אותו, התרחקו ממנו במקום לבוא לבקר ולנחם אותו בשעתו הקשה. גם שאר האנשים שהוא מכיר, שנקראים מְיֻדָּעַי, פשוט נעלמו. הוא מתאר את זה כאילו כולם ברחו אל המַחְשָׁךְ, אל תוך החושך, למקום שבו הוא בכלל לא יכול לראות אותם או להיעזר בהם, והוא נותר להתמודד עם הקושי לגמרי לבדו.
תהלים, פרק פ״ח, פסוק י״ט
הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.