אדם הנתון בצרה עמוקה פונה אל ה' בבקשה נואשת ליצירת קשר ישיר ובלתי אמצעי. הבקשה משקפת רצון עז לכך שהפנייה תגיע אל ה' ממש, ללא תיווך של מלאכים, ותבקע את המסכים והעננים שלעתים חוסמים את מעבר התפילות. בעת צרה, כאשר נדמה שזכות האבות תמה, הישועה תלויה לחלוטין בכך שה' ישמע את התפילה ויענה לה [אלשיך].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין חלקי הפסוק, וספציפית בין תפלתי לבין רנתי. גישה אחת מסבירה כי ההבדל נעוץ באופן הביטוי של האדם: תפלתי מייצגת את המחשבה וכוונת הלב הפנימית, ואילו רנתי היא הביטוי החיצוני הנאמר בפה ובלשון [אבן עזרא].
גישה אחרת מבחינה בין המושגים על פי עוצמת הכאב. הרינה נחשבת לדרגה גבוהה וחזקה יותר מן התפילה הרגילה. משום כך, על התפילה נאמר רק שתבוא לפני ה', אך אם הצער גובר והאדם נזקק לרינה, הוא מתחנן שה' לא ימתין עד שהיא תגיע אליו, אלא יקדים, יתערב באופן פעיל ויטה את אוזנו כדי לשמוע אותה [אלשיך].
באשר למשמעות המדויקת של המילה לרנתי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בביטוי של צעקה וזעקה מתוך כאב. עם זאת, יש המדייקים כי רינה זו נושאת אופי של קינה [מלבי"ם], בעוד שאחרים מפרשים אותה כביטוי לנעימה הייחודית של התפילה [ביאור שטיינזלץ].