ריבוי התחלואים והצרות שפקדו את האדם מותירים אותו תחת השפעה הרסנית של זעם ופחד אלוהי [אבן עזרא].
המילה חֲרוֹנֶיךָ מתפרשת ככעסים של ה׳ [ביאור שטיינזלץ]. המילה בִּעוּתֶיךָ מבטאת חרדה, פלצות ופחדים גדולים שה׳ מביא על האדם [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
יש המדייקים במילים עָלַי עָבְרוּ, ומסבירים כי הצרות והכעסים הקשים לא פגעו באדם באופן ישיר, אלא רק חלפו ועברו מעליו. עם זאת, עצם האימה והפחד שנוצרו מאותן צרות שחלפו, הספיקו כדי לכלות אותו. המסקנה העולה מכך היא שאילו הצרות היו פוגעות בו ממש הוא לא היה שורד כלל, שכן די היה בחרדה בלבד כדי להכריעו [אלשיך].
המילה צִמְּתֻתוּנִי מוסברת על ידי רוב הפרשנים כלשון כריתה וניתוק [מצודת ציון, מצודת דוד, מאירי], או כפעולה של שיתוק [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המבנה הדקדוקי של המילה הוא ייחודי ומורכב [אבן עזרא]. הכפלת האות תיו והוספת אותיות במילה נועדו לחזק ולהעצים את המשמעות ולהורות על הפלגה בחומרת המצב, כלומר שהפחדים כרתו אותו כריתות רבות וקשות [רד"ק, מלבי"ם, מאירי].