תהלים, פרק פ״ח, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לסחוב תיק ממש כבד על הגב במשך המון זמן, עד שכבר לא נשאר לכם כוח? דמיינו אדם שמרגיש ככה, אבל התיק שלו לא מלא בספרים, אלא בפחדים ודאגות. המשורר משתף אותנו בתחושה הקשה שלו ואומר עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ, כלומר הוא מרגיש חלש מאוד, עייף וחסר כוחות לחלוטין. התחושה הזו לא התחילה אתמול, אלא מִנֹּעַר, כבר מהימים שהוא היה צעיר מאוד הקושי מלווה אותו. הוא פונה אל ה' ואומר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ, הוא סוחב על עצמו משא כבד של פחדים, אבל למרות הקושי העצום הוא ממשיך להחזיק באמונה שלו בחוזקה ולא עוזב אותה. בגלל כל החששות האלה הוא מרגיש אָפוּנָה, מילה שמזכירה את המילה "פן", כמו שאנחנו אומרים "שמא" או "אולי". הוא נמצא בדאגה תמידית וחושב לעצמו כל הזמן מה יקרה אם משהו ישתבש. למרות כל הפחד והעייפות, הוא בוחר להמשיך לשתף את ה' בכל מה שעובר עליו.