חייו רצופים בייסורים, בחולשה גופנית ובדעיכה מתמשכת, עד שהוא חש כמת חי וזועק עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ. סבל זה מלווה אותו מִנֹּעַר, כלומר עוד מימי נעוריו שבהם כמעט לא ידע שלווה, או לחלופין מתבטא בטלטלה עזה המדמה חנק ומוות חטוף. למרות הכאב הוא אינו פורק את עול האמונה ומכריז נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ, כשהוא נושא את המשא הכבד של אימת ה', פחד שעשוי להיחשב כחסד אלוהי המסתפק בהטלת אימה כתחליף לייסורים קשים בפועל. משא זה מביא אותו למצב של אָפוּנָה, מילה המבטאת חרדה מתמדת של "פן יקרה רע", תחושה שבכל מקום שאליו יפנה האימה תקיף אותו, וניתוק מוחלט מעסקי העולם לטובת פחד החקוק ומבוסס עמוק בלבו.
תהלים, פרק פ״ח, פסוק ט״ז
עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגֹוֵ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.