תהלים, פרק צ״ב, פסוק י״ב

רגע ההצלה מן הרשעים מעורר באדם סיפוק עמוק כאשר הצדק יוצא לאור. וַתַּבֵּט עֵינִי מתאר התמקדות קרובה במפלתם של בְּשׁוּרָי, אותם אויבים שהביטו בו בעין רעה וציפו מרחוק לכישלונו, בעוד שאת מפלתם של הרשעים הרחוקים, הבַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים, הוא קולט רק כאשר תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי. שמיעה זו עשויה להיות בשורת אובדנם, קולם של האויבים הנאלצים להודות בהצלחת הצדיק, או אף הבטחה מאת ה' כי הרשעים לא יצליחו לכלות את עמו. חוויה כפולה זו של ראייה ושמיעה משתקפת גם במשפט של מעלה, כאשר האדם רואה את כוחות הטומאה המבקשים לחייבו בדין, אך במקביל שומע את מלאכי הזכות המלמדים עליו סנגוריה.