תהלים, פרק צ״ב, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שהרגשתם הקלה גדולה כשהצדק ניצח ואנשים שניסו לעשות דברים רעים לא הצליחו? דוד המלך משתף אותנו בתחושת הסיפוק וההצלה הזו, והוא מתאר אותה בעזרת שני חושים: ראייה ושמיעה. כאשר הוא אומר וַתַּבֵּט עֵינִי, הוא מתכוון לכך שהוא זוכה לראות בהתמקדות ומקרוב בכישלונם של האנשים שניסו להרע לו בסביבתו. הוא קורא להם בְּשׁוּרָי, כלומר אנשים שהסתכלו עליו בעין רעה ממרחק וחיכו בציפייה לראות אותו נופל, אך בסוף הצדק יצא לאור. אבל מה קורה עם אויבים שנמצאים רחוק מאוד ואי אפשר לראות את המפלה שלהם? על בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים כאלה, כלומר רשעים שקמים לעשות רע במקום מרוחק ואינם נראים לעין, הוא אומר תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי. אפילו שהוא לא רואה אותם, האוזניים שלו שומעות את הבשורות על כך שהתוכניות שלהם נכשלו. כך, גם מקרוב וגם מרחוק, הוא חווה את ההצלה של ה׳ ויודע שהטוב ניצח.