הדוד מבטיח לרעייתו כי למרות פרידה זמנית, הוא ימצא משכן קבוע וריחני שבו יתאחדו מחדש. הוא מציין כי עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, כלומר עד שתזרח החמה או תנשב רוח היום, וְנָסוּ הַצְּלָלִים, בשעות הצהריים החמות או לעת ערב כשצללי העצמים מתארכים ונעלמים, הוא ייצא לזמן קצר. בזמן זה הוא ילך אֶל־הַר הַמּוֹר וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, אזורים שבהם צומחים מיני בשמים המפיצים אוויר נעים, ושם ישהה עד שישוב אליה.
שיר השירים, פרק ד׳, פסוק ו׳
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.