קול של התפעלות מלווה את כנסת ישראל, מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר, אשר התעלתה והזדככה רוחנית דווקא במקום השומם, לצד זיכרון הדור שמת שם. בדרכה היא מִתְרַפֶּקֶת עַל־דּוֹדָהּ, נצמדת אל ה' בחיבוק עז מתוך תשוקה, אך גם מתוך צער על עיכוב הגאולה. היא מזכירה את תחילת הקשר, תַּחַת הַתַּפּוּחַ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ, כאשר עוררה את אהבת ה' בהר סיני שנמשל לתפוח, שכן ישראל הקדימו בו עשייה לשמיעה כשם שהעץ מקדים פרי לעלים. יצירת הקשר לוותה בייסורים, שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ, המבטאים את חבלי הלידה והצער שחווה כביכול ה' בגאולת ישראל. באותו מקום האומה אמנם נולדה מחדש נקייה מעוון, אך שם גם חבלה בעצמה ואיבדה את מעלתה בעקבות חטא העגל.
שיר השירים, פרק ח׳, פסוק ה׳
מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.