הנביא מצטווה להעביר מסר אלוהי ליהושע הכהן הגדול, הנוגע לעתיד ההנהגה ולבניין המקדש. הנבואה מתמקדת בדמות מרכזית שנועדה לגדולה, אשר התפתחותה נמשלת לצמח העולה מן הקרקע. המילים וְאָמַרְתָּ אֵלָיו מכוונות ליהושע, והמסר נועד להסביר לו מדוע עטרת המלוכה אינה מונחת כעת על ראשו של זרובבל, אף על פי שהמלוכה ראויה לו מכוח ירושת אבותיו [אבן עזרא, מצודת דוד, אברבנאל].
הדמות המרכזית מתוארת במילה אִישׁ, המורה על אדם גדול וחשוב [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי הביטוי צֶמַח שְׁמוֹ מתייחס לזרובבל. עם זאת, קיימות גישות שונות להבנת הכינוי "צמח". גישה אחת מסבירה כי מעלתו וגדולתו של זרובבל יעלו ויגדלו מעט מעט, ממש כשם שצמח עולה מן האדמה [רש"י, רד"ק]. גישה שנייה מדגישה את הפער שבין הכוח לפועל; זרובבל נמצא עדיין בתחילת התפתחותו, בדומה לזרע שטמון באדמה וטרם הבשיל לקבלת עטרת המלוכה. שמו, זרובבל, מרמז על כך שנזרע בבבל והוא עתיד לצמוח משם [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. יש המציינים כי אמנם הפשט עוסק בזרובבל ובבית שני, אך קיימת מסורת הרואה בכינוי זה רמז למלך המשיח [רש"י].
הביטוי וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הכיוון הראשון מפרש זאת במובן של מקום, כלומר גדולתו תצמח ממקומו שלו, מתוך שורשיו בירושלים, והוא ישאב כוח מעצמו ולא מאחרים [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הכיוון השני מפרש זאת במובן של המשכיות וזרע, כלומר מתוך זרעו של זרובבל ומצאצאיו שיעמדו תחתיו, עתיד לצמוח מלך המשיח [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
בסיום הפסוק נאמר וּבָנָה אֶת־הֵיכַל ה'. לפי פשט הדברים, הכוונה היא שזרובבל עצמו הוא זה שישלים את בניין בית המקדש השני שהחלו לבנות באותה תקופה [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. אולם, יש הרואים בבניית הבית השני על ידי זרובבל מעין סימן והכנה לעתיד, המעידים על כך שהמשיח שעתיד לצמוח מזרעו הוא זה שיבנה את הבית האחרון באחרית הימים [מצודת דוד, מלבי"ם].