זכריה, פרק ו׳, פסוק י״ב

יצא לכם פעם לשתול זרע קטן באדמה ולחכות בסבלנות שהוא יגדל? בהתחלה לא רואים הרבה, אבל לאט לאט הוא עולה ומתפתח לצמח חזק וגדול. זה בדיוק הדימוי שהנביא משתמש בו כאן. הנביא מקבל מסר מה' שעליו להעביר ליהושע הכהן הגדול. המילים וְאָמַרְתָּ אֵלָיו פונות ליהושע, כדי להסביר לו למה מנהיג העם, זרובבל, עדיין לא קיבל את כתר המלוכה למרות שהוא ראוי לו. ה' קורא לזרובבל אִישׁ, מילה שמתארת אדם גדול וחשוב. אז למה הפסוק אומר עליו צֶמַח שְׁמוֹ? כדי ללמד אותנו שהגדולה של זרובבל לא תופיע בבת אחת. ממש כמו שתיל שעולה מהאדמה, כך גם ההנהגה והכוח שלו יגדלו לאט לאט. המילים וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח מסבירות שהוא יצמח ויצליח מתוך המקום שלו, מתוך השורשים שלו בירושלים, וישאב את הכוח מעצמו. בסופו של התהליך, כשהוא יגדל ויתחזק, הוא יזכה לקיים את ההבטחה וּבָנָה אֶת־הֵיכַל ה' וישלים בעצמו את בניית בית המקדש השני.