זכריה, פרק ו׳, פסוק י״ד

וְהָעֲטָרֹת שהוכנו אינן מונחות על ראשי המנהיגים, אלא נשמרות כעדות קבע בְּהֵיכַל ה׳. הן נתלו בגובה רב לְזִכָּרוֹן טוב ולאות הוקרה לאישים שהתנדבו להביא את התרומות, כאשר לְחֵלֶם וכן וּלְחֵן הם שמותיהם הנוספים של חלדי ויאשיהו. נוכחותן נועדה גם להזכיר לעם כי חזרה בתשובה תקרב את הגאולה שבה יענדו המנהיגים כתרים אלו. לעומת זאת, יש הסבורים שהעטרות נועדו לימות המשיח בלבד, ולכן השמות וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וכן וּלְחֵן בֶּן־צְפַנְיָה אינם רק שמות אנשים, אלא סמלים רוחניים המבטיחים עתיד של החלמה, חסד והנהגה מתוקנת.