נבואת החורבן מתארת את קריסתה המוחלטת של אימפריית ארם, במהלך שיטתי שמתחיל בפריצת חומותיה, ממשיך בהשמדת ההנהגה והתושבים, ומסתיים בהגליית העם כולו. העונש הכבד בא על דמשק בעקבות האכזריות והביזיון שבהם נהגו כלפי עם ישראל באזור הגלעד [אברבנאל].
הנביא פותח בהכרזה וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק. הבְּרִיחַ הוא המוט המשמש לנעילת שערי העיר [מצודת ציון]. משמעות הביטוי היא שהעיר תיפרץ בפני האויב כאילו נשברו מנעוליה, ודלתותיה החזקות לא יועילו כדי להציל אותה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. תהליך החורבן מתואר כהתפשטות של מחלה קטלנית, המתחילה בלב האימפריה, היא דמשק, ומשם מתפשטת אל שאר איברי הגוף [מלבי"ם].
לאחר מכן נאמר וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשמה של עיר גדולה או אזור בארם. לעומת זאת, יש המפרשים כי אין זה שמו האמיתי של המקום, אלא כינוי לבקעה הפורייה והמשגשגת הסמוכה לדמשק. הנביא מכנה אותה "און" כדי להדגיש את הרשעות והעבודה הזרה של תושביה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
השלב הבא בחורבן הוא סילוקו של וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן. הביטוי תוֹמֵךְ שֵׁבֶט מתאר את המלך או המושל האוחז בשרביט, שהוא סמל לשלטונו ולכוחו לרדות בעם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. באשר לזיהוי של בֵּית עֶדֶן, רוב הפרשנים מסכימים כי זוהי עיר חשובה נוספת או מושב מלכים בארם, שבה ישבו שרי ממשלה שהיו כפופים לאימפריה [מלבי"ם, רד"ק]. מנגד, דעה ייחודית גורסת כי "בית עדן" הוא כינוי לדמשק עצמה, שנקראה כך משום שהייתה עיר מענגת ויפהפייה עד כדי כך שדמתה לגן עדן [אברבנאל].
הפסוק נחתם בעונש הסופי, וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה. התיבה קִירָה משמעותה אל העיר קיר, הנמצאת בארץ אשור [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נבואה זו התגשמה בפועל כאשר סנחריב מלך אשור כבש את דמשק והגלה את תושביה לקיר, כפי שמתואר בספר מלכים. בהקשר זה, כלל פרשני הוא שנביאים שפעלו לפני תקופת סנחריב, כמו עמוס וישעיהו, ניבאו על החורבן שיביא סנחריב, בעוד שנביאים מאוחרים יותר ניבאו על חרבו של נבוכדנאצר [רש"י].