מפלתה הסופית של הנהגת עמון נחרצת, ועקירתה מן הארץ מהווה עונש ישיר על חטאיה. חורבן הארץ אינו מסתכם רק בתבוסה צבאית, אלא מלווה בהגליה מוחלטת של ההנהגה כולה יחד, שגורלה נחתם בעקבות מעשי גזל ואכזריות קשה [אברבנאל].
המילה מַלְכָּם מתפרשת בראש ובראשונה כפשוטה, כמכוונת למלך בני עמון [מצודת דוד]. עם זאת, טמונה במילה זו משמעות כפולה, והיא רומזת גם לאליל – המולך. הגלות חלה אפוא הן על עבודת האלילים והן על המלך בשר ודם, ומשום כך מדגיש הכתוב מיד לאחר מכן הוּא וְשָׂרָיו, כדי להבהיר שהמלך עצמו יוצא לגלות [מלבי"ם]. גזירה זו של יציאת המלך ושריו יחדיו לגלות מהדהדת ומופיעה באותו האופן גם בנבואות ירמיהו [רד"ק].