עמוס, פרק א׳, פסוק י״א

Amos 1:11Sefaria

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י אֱד֔וֹם וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־רׇדְפ֨וֹ בַחֶ֤רֶב אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת רַחֲמָ֔יו וַיִּטְרֹ֤ף לָעַד֙ אַפּ֔וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ שְׁמָ֥רָהֿ נֶֽצַח׃

מערכת היחסים ההיסטורית והעקובה מדם בין שני עמי התאומים, ישראל ואדום, מגיעה לנקודת רתיחה בגזרת הדין האלוהית. למרות הקרבה הביולוגית והאחווה המקורית, בחרה אדום בדרך של אכזריות חסרת פשרות, והחליפה את החמלה המשפחתית בשנאה וברדיפה נצחית.

הפרשנים מציעים מסגרות היסטוריות שונות להבנת פשעיה של אדום. יש הרואים בשלושת הפשעים הראשונים רמז לשלוש העבירות החמורות ביותר – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – כאשר הפשע הרביעי, שעליו לא יסולח, הוא רדיפת ישראל [מלבי"ם, אברבנאל]. לעומתם, יש המזהים בפסוק רצף היסטורי של ארבעה אירועים שונים: רדיפת עשו אחר יעקב, סירוב אדום לתת לישראל לעבור בארצם במדבר, השתתפות אדום בחורבן בית ראשון, ולבסוף חורבן בית שני והגלות הארוכה על ידי הרומאים, המזוהים כזרע אדום [אברבנאל].

מחלוקת קיימת באשר לתקופה המדויקת אליה מכוונת ההאשמה המרכזית, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו. יש שלוקחים זאת לראשית הימים, כאשר עשו רצה להרוג את יעקב ולהשתמש בברכת החרב שקיבל מאביו דווקא נגד אחיו [רש"י, חומת אנך]. אחרים רואים בכך התייחסות לאיום שהשמיע אדום כלפי משה במדבר [רד"ק, אברבנאל], למלחמות שיזמה אדום נגד ממלכת יהודה כשהייתה בשעת חולשה [ביאור שטיינזלץ], או לאכזריותה בזמן חורבן בית ראשון [מלבי"ם] וחורבן בית שני [רד"ק, מצודת דוד].

הביטוי וְשִׁחֵת רַחֲמָיו מדגיש את העיוות שבשנאה זו. אדום וישראל יצאו מאותו רחם, אך אדום ביטל לחלוטין את הרחמים הטבעיים הראויים להיות בין אחים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מסורת מדרשית עמוקה לוקחת ביטוי זה באופן מילולי, ומסבירה שעוד בהיותו במעי אמו, נהג עשו באלימות ופגע ברחם של רבקה כדי שלא תוכל ללדת ילדים נוספים [מנחת שי, חומת אנך].

הפסוק משתמש בשני מונחים שונים לתיאור הזעם האדומי: אַפּוֹ והמילה וְעֶבְרָתוֹ. בעוד שהמילה אף מתארת כעס ישיר כלפי מי שחטא נגדך, המילה עברה מתארת זעם החוצה גבולות, כזה הפוגע גם בחפים מפשע ומופנה כלפי קולקטיב שלם בגלל אמונתו [מלבי"ם, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. התיאור וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ מדמה את אדום לאריה טורף שאחז בכעסו ולא הרפה ממנו לעולם, תוך שהוא פוגע בישראל בכל פעם שהיה לו כוח לעשות זאת [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].

בסופו של דבר, המילה נֶצַח חותמת את הפסוק ומדגישה כי טינה זו נשמרה לעולם. בשל העובדה שאדום נטרה את איבתה לדורות, עונשה יהיה בבחינת מידה כנגד מידה: ה' ישמור להם את עברתו לנצח, ויביא עליהם חורבן מוחלט [אברבנאל].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י׳
פסוק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.