קרה לכם פעם שמישהו ממש הכעיס אתכם, והרגשתם שאתם פשוט לא מסוגלים לסלוח לו? רובנו מצליחים להירגע אחרי כמה זמן, במיוחד כשמדובר במשפחה. אבל אצל עם אדום, הסיפור היה שונה לגמרי. עם אדום הגיע מעשו, שהיה אחיו התאום של יעקב, ממנו הגיע עם ישראל. בגלל הקרבה הזו, היינו מצפים שהם יאהבו וישמרו אחד על השני. במקום זאת, אדום בחר בדרך של שנאה.
הנביא מאשים את אדום עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו, כלומר, על כך שהוא יצא למלחמות ורדף אחרי עם ישראל דווקא בזמנים שבהם ישראל היה חלש ופגיע. אדום התנהג באכזריות ווְשִׁחֵת רַחֲמָיו כשהוא פשוט מחק והרס את הרחמים והאהבה הטבעית שהיו צריכים להיות לו כלפי אחיו. הכעס של אדום היה כל כך גדול, עד שיש לו שני שמות שונים: אַפּוֹ, שזה כעס ישיר כלפי מישהו, וגם וְעֶבְרָתוֹ, שזה זעם עצום שחוצה גבולות ופוגע אפילו באנשים חפים מפשע שלא עשו שום דבר רע.
ההתנהגות הקשה הזו מתוארת במילים וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ, שמדמות את אדום לאריה טורף שתופס משהו בכעס ולא מוכן לשחרר אף פעם. אדום שמר את הטינה שלו נֶצַח, לתמיד. בגלל שאדום סירב לסלוח והמשיך לשנוא את אחיו ללא סוף, ה' קובע שגם העונש שלו יהיה באותה המידה: חורבן מוחלט שיישאר לתמיד.