עמוס, פרק א׳, פסוק ט״ו

מפלתה הסופית של הנהגת עמון בעקבות חטאיה ומעשי האכזריות שלה אינה מסתכמת בתבוסה צבאית בלבד, אלא בעקירה מוחלטת מן הארץ. כאשר נגזר כי וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה, הכוונה היא בראש ובראשונה למלך בני עמון, אך טמון בכך גם רמז לאליל שלהם, המולך. כדי להבהיר שהגלות חלה גם על המלך בשר ודם ולא רק על עבודת האלילים, הכתוב מדגיש כי הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו יגורשו, גזירה מוחלטת שנחתמה כפי שאָמַר ה'.