קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא כל כך טוב, וחשבתם לעצמכם שאין שום סיכוי שמישהו יגלה וששום דבר רע לא יקרה לכם בגלל זה? הנביא מדבר בדיוק על אנשים כאלה. הוא קורא להם חַטָּאֵי עַמִּי, כלומר אנשים מעם ישראל שבוחרים לעשות מעשים רעים. האנשים האלה משולים לפסולת שנופלת מתוך מסננת כי אין בה שום תועלת. בעקבות המעשים שלהם הם ייענשו ויאבדו, בזמן שהצדיקים יינצלו ויישארו בחיים.
אבל מה בעצם הייתה הבעיה הכי גדולה של אותם חוטאים? הבעיה הייתה במה שהם אמרו וחשבו. הם אמרו: לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה. המילה תַגִּישׁ פירושה תתקרב, המילה וְתַקְדִּים פירושה תבוא מהר, והמילה בַּעֲדֵינוּ אומרת עלינו. כלומר, הם טענו בביטחון ששום צרה לא תמהר להתקרב ולבוא עליהם בגלל ההתנהגות שלהם. הסיבה שהם חשבו כך היא שהם פשוט לא האמינו שה' מנהיג את העולם ורואה את כל מה שאנחנו עושים. הם חשבו שהעולם מתנהל לגמרי לבד, ושאם קורה משהו רע, זה קורה סתם במקרה ולא כעונש מה'. בגלל שהם לא האמינו שיש קשר בין המעשים שלהם למה שקורה להם, הם הרגישו חופשיים להמשיך לעשות מעשים רעים ככל העולה על רוחם, בלי לחשוש משום תוצאה.