חשבתם פעם מה היה קורה אם העצים בגינה היו מוציאים כל כך הרבה פירות, עד שלא הייתם מספיקים לקטוף אותם לפני שהעונה הבאה מתחילה? זה בדיוק מה שהנביא מתאר שיקרה בעתיד. הוא מספר לנו על שפע עצום שיהיה בארץ ישראל. הנביא אומר שוְנִגַּשׁ, כלומר יתקרב וייפגש, החוֹרֵשׁ עם הקֹּצֵר. בדרך כלל חורשים את האדמה בתחילת החורף וקוצרים את התבואה בקיץ, אבל בעתיד תצמח כל כך הרבה תבואה, שהחקלאים ימשיכו לאסוף אותה עוד ועוד, עד שיפגשו את החקלאים שבאים לחרוש את האדמה לעונה החדשה. אותו דבר יקרה גם כשהדֹּרֵךְ עֲנָבִים, מי שמועך את הענבים כדי להכין מהם יין, יפגוש את מֹשֵׁךְ הַזָּרַע, האדם שסוחב את הזרעים היקרים לשדה כדי לזרוע אותם.
הנביא ממשיך ומתאר את הברכה המיוחדת של הארץ. הוא אומר שוְהִטִּיפוּ הֶהָרִים, כלומר ההרים יטפטפו, עָסִיס שזה יין טוב ומתוק או מיץ פירות. כמובן שההרים לא באמת יטפטפו מיץ, אלא יגדלו עליהם כל כך הרבה פירות וענבים, שזה ייראה כאילו הם נוטפים מתוק. ולגבי הגבעות, הנביא אומר שהן תִּתְמוֹגַגְנָה, כלומר יימסו. למה הכוונה? על הגבעות יגדל עשב כל כך טוב, שהכבשים והפרות שירעו שם יתנו המון חלב, עד שייראה כאילו הגבעות עצמן נמסות וזורמות מרוב חלב. כל התיאור היפה הזה הוא בעצם משל להבטחה נהדרת: בעתיד, ה' ייתן לעם ישראל שפע עצום וברכה גדולה, בלי שיצטרכו לעבוד קשה.