דברים, פרק י״ז, פסוק י״ב

וְהָאִישׁ הממרה את פי בית הדין הגדול אינו אדם פשוט אלא חכם הלכה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מעשה או יורה הלכה למעשה בְזָדוֹן ובכוונה תחילה בניגוד לפסיקתם. החכם מתחייב בעונש רק אם בחר לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ לפסק הדין שקיבל ישירות מפי ההנהגה המשפטית, אליה נדרש להישמע: אֶל הַכֹּהֵן הגדול אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט העומד בראש הסנהדרין. הדיינים יושבים בסמוך למקדש, כפי שנלמד מהתיאור על הכהן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם, כדי להדגיש שזלזול בסמכותם שקול למרידה בה' עצמו. בשל כך, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא בחנק, בין אם הורה בניגוד לאיסורים חמורים ובין אם עצם מרידתו נחשבת לפשע. העונש מבוצע בירושלים באחד הרגלים לעיני כל העם כדי להרתיע, וכך וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל ותמנע מחלוקות הרסניות המאיימות על שלמות האומה.