דברים, פרק י״ז, פסוק ח׳

כאשר שופט מקומי נתקל במקרה משפטי או הלכתי המכוסה ונעלם מהבנתו, כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, עליו להעביר את ההכרעה לסמכות עליונה. ספקות אלו מקיפים את כלל ענפי ההלכה, בין אם מדובר בהבחנות קוטביות ובין אם בהבדלים דקים בתוך אותה קטגוריה, כגון שאלות של טהרה, דיני ממונות ונפשות או נזיקין, המנוסחים במילים בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע. מצבים אלו מתרחשים לרוב כאשר מתגלעת מחלוקת בין חכמי העיר או השופטים המקומיים, היוצרים דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ. כדי לשמור על אחדות התורה, נדרש השופט לעזוב את כסאו, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ, ולעלות פיזית ורוחנית אל בית הדין הגדול שבירושלים. סנהדרין זו, היושבת בבית המקדש, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, שואבת את סמכותה מהשראת השכינה ומכריעה את הספק באופן סופי.