דברים, פרק י״ז, פסוק ו׳

מערכת המשפט הפלילית בתורה דורשת ודאות עובדתית מוחלטת הנשענת על עדות ראייה ישירה הנמסרת בעל פה בפני בית הדין, ופוסלת הרשעה על סמך השערות או ראיות נסיבתיות. תפקידם של העֵדִים אינו מסתכם בראיית המעשה אלא מחייב אותם להזהיר את האדם מראש, ולכן הנאשם מכונה הַמֵּת, שכן בהתעלמותו מההתראה הוא הרשיע את עצמו והפך לראוי למוות. הדרישה להכריע את הדין עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה מורה לדיינים לחקור את כל הנוכחים באירוע, וקובעת שכל קבוצת עדים מהווה יחידה משפטית אחת שבה פסילת עד אחד מבטלת את עדות כולם. בנוסף, הקביעה כי הנאשם לֹא יוּמַת עַל־פִּי עֵד אֶחָד אינה שוללת רק עדות של אדם בודד, אלא פוסלת גם עדויות של שני עדים כשרים שראו את המעשה במנותק זה מזה.