דברים, פרק י״ז, פסוק י״ז

התורה מגבילה את כוחו של המלך כדי למנוע ממנו לשקוע בתאוות, בגאווה ובשחיתות על חשבון הנהגת המדינה. ההוראה וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים מציבה מכסה מירבית, המקובלת במסורת כשמונה עשרה נשים, כדי להבטיח שוְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ מדרך האמת וכדי שלא יוסח מתפקידו או יודח לעבודה זרה. בדומה לכך, הציווי וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אוסר על המלך לאגור עושר פרטי מופרז, שעלול להוביל לביטחון בממון במקום בה' ולהטלת מסים כבדים שיהרסו את כלכלת העם. המילה לּוֹ מדגישה שהאיסורים חלים על צבירה אישית, ואילו התוספת מְאֹד ביחס לממון מלמדת שמותר למלך לאסוף כספים לצרכים לאומיים וצבאיים, והפסול טמון רק בחמדת ממון שאינה יודעת שובע.