תארו לעצמכם שאתם עומדים לפני משימה גדולה ומאתגרת, ופתאום מישהו עוצר את הכול כדי לתת לכם כוח בלב ולחזק אתכם. כך בדיוק קרה כשעם ישראל יצא להילחם. התורה מלמדת אותנו שלא מתחילים מיד בקרב. המילה כְּקָרָבְכֶם מתארת את הרגע שבו החיילים רק מתקרבים לגבול של ארץ האויב, עוד לפני שהלחימה מתחילה. הסיבה לכך פשוטה מאוד: כשכבר נמצאים בתוך שדה הקרב, אין זמן לעצור, לנאום ולהתארגן.
באותו רגע מיוחד בגבול, ניגש אל החיילים הַכֹּהֵן. זה לא היה כהן רגיל, אלא כהן מיוחד וחשוב שנבחר לתפקיד הזה ונקרא "משוח מלחמה". אולי תשאלו למה דווקא כהן מדבר אל החיילים ולא מפקד צבאי קשוח? הכהן נמצא שם כדי להזכיר לעם שהם יוצאים למשימה בשם התורה והמוסר, ושהניצחון שלהם תלוי בעזרה של ה' ולא רק בכוח של כלי הנשק.
התורה אומרת וְדִבֶּר אֶל הָעָם, והכוונה היא שהכהן דיבר אליהם בשפת הקודש, בעברית. מכיוון שעמדו שם המון חיילים, ולא מכובד שכהן כל כך חשוב יצעק, הוא היה אומר את הדברים בנחת, ושוטר שעמד לידו היה משמיע אותם בקול רם לכולם. הכהן חיזק את הלוחמים, עודד אותם, והזכיר להם את תפילת קריאת שמע, כדי שידעו שהאמונה החזקה שלהם בה' היא השמירה הכי טובה שיש להם.