דברים, פרק כ׳, פסוק ה׳

תארו לעצמכם שחיכיתם המון זמן לעבור לחדר חדש או לבית משלכם, וממש רגע לפני שאתם נכנסים אליו קוראים לכם למשימה חשובה ורחוקה. איך הייתם מרגישים? רגע לפני שעם ישראל יוצא לקרב, אחרי שהכהן מעודד את כולם ומחזק את האמונה בה', הפיקוד עובר לשוטרים. השוטרים מכריזים בקול רם כדי שכולם ישמעו ויבינו את ההוראות. הם פונים לחיילים ושואלים מי אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ. הכוונה היא לא רק למי שבנה ממש בידיים, אלא גם למי שקנה או קיבל בית אמיתי וראוי למגורים שהושג ביושר בארץ ישראל. השוטרים בודקים מי עדיין לֹא חֲנָכוֹ, כלומר, מי עדיין לא התחיל לגור בו ולהשתמש בו בפעם הראשונה. מי שנמצא במצב הזה מקבל פקודה יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. אבל הוא לא חוזר הביתה כדי לשבת באפס מעשה. הוא פשוט מקבל תפקיד אחר. במקום להילחם בחזית, הוא הולך וחוזר כדי לעזור לצבא להעביר אוכל, מים וכלי נשק ללוחמים, ומתקן את הדרכים. למה בעצם התורה משחררת אותו מהלחימה עצמה? קודם כל, אדם שרק עכשיו קיבל בית חולם עליו וחושב עליו כל הזמן. אם הוא יילחם כשהראש שלו נמצא במקום אחר מתוך צער ודאגה שמא איש אחר יגור בבית שלו, הוא עלול לאבד את הריכוז. חוסר ריכוז כזה יכול להעמיד אותו ואת החברים שלו בסכנה. בנוסף, יש כאן התחשבות מיוחדת ורגישה. בהמשך, התורה משחררת הביתה גם אנשים שמפחדים להילחם כי הם עשו טעויות וחטאו. כדי שאף אחד לא יתבייש, התורה שולחת הביתה קודם את מי שבנה בית. ככה, כשרואים חייל עוזב את החזית, אף אחד לא יודע אם זה בגלל הבית החדש או בגלל משהו אחר, והכבוד של כולם נשמר.