דברים, פרק כ״ה, פסוק א׳

מחלוקת בין בני אדם, בין אם היא קטטה או ויכוח ענייני, מחייבת התערבות משפטית מרגע שאינה נפתרת בהסכמה, ולכן כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט. הרכב של שלושה דיינים דן בסכסוך, וּשְׁפָטוּם, במטרה להכריע בוודאות וללא שוויון קולות. חובתם היא וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע, לא רק כדי לקבוע מי זכאי ומי חייב, אלא גם כדי לטהר פומבית את שמו של החף מפשע ולחשוף את הרמאי. מאחר שהמשך הכתוב עוסק בעונש מלקות, מריבה זו מתפרשת כעימות מול עדים זוממים שהעלילו עלילת שווא, כסכסוך שהסלים לעבירות ללא פיצוי כספי, או כוויכוח מוסרי עם חוטא. הליך זה משקף את בית הדין של מעלה, ומאזן בין חתירה נוקשה לאמת לבין הצורך העמוק לשמור על כבוד האדם ולכפר על חטאיו בעת ענישתו.