דברים, פרק כ״ה, פסוק י״ט

המצווה להילחם בעמלק מתחילה רק במצב של וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, לאחר ירושת הארץ והגעה למנוחה ולשלום, כצדק היסטורי על כך שעמלק תקף את העם במדבר בעת שהיה עייף. אז מוטלת החובה תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, כלומר הכחדה פיזית מוחלטת של האומה ורכושה כדי שלא יישאר לה שום שריד, אף שיש הסבורים שהכוונה היא להשמדת המסגרת הלאומית בלבד. פעולה זו מוטלת על ישראל בעולם הזה, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, בעוד ה' יכחיד את כוחו הרוחני של עמלק באחרית הימים. התורה חותמת באזהרה הפנימית לֹא תִּשְׁכָּח, אשר כיום משמשת בעיקר כציווי מוסרי לאחר שזהותם הפיזית של העמלקים אבדה. זיכרון זה נועד להזכיר לעם ישראל החזק שלא לאמץ התנהגות אכזרית המנצלת חולשה של אחרים, ולדעת שהניצחון הסופי שייך לצדק.