דברים, פרק כ״ו, פסוק א׳

הפתיחה במילה וְהָיָה מבטאת את השמחה השלמה שמתאפשרת בארץ ישראל, כאשר עצם הזכות של כִּי־תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ מותנית בקבלת עול מצוות הביכורים בעתיד. כדי למנוע מהעם להתגאות ולחשוב שהארץ היא ירושה טבעית שהושגה בכוחם, התורה מדגישה שהיא אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, מתנה תמידית המזכירה כי הם יושבים בה כאריסים של הבורא בלבד. עם זאת, החובה להביא ביכורים אינה מתחילה מיד עם חציית הירדן, אלא ממתינה לשלבי וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. מילים אלו מגדירות שהמצווה תחול רק לאחר תקופת הכיבוש וחלוקת הארץ בפועל. רק כאשר כל אדם יתיישב בחלקתו הפרטית, הוא יוכל להביא את פירותיו מתוך הכנעה ולהודות בלב שלם על הטוב שהוענק לו.