הברית בין ה׳ לישראל מגיעה בפסוק זה לשיא של יחס הדדי. כשם שישראל בוחרים ומייחדים את ה׳, כך ה׳ מגיב באותה מידה, בוחר בהם ומרומם אותם [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר משמעויות למילה הֶאֱמִירְךָ. הגישה המרכזית היא שה׳ רומם, גידל וייחד את ישראל מכל שאר האומות [רמב"ן, הטור הארוך, רלב"ג]. גישה שונה מסבירה שה׳ פעל עליך, באמצעות הנסים העצומים שעשה, עד שהסכמת והצהרת מרצונך להיות לו לעם [רשב"ם, רבנו בחיי]. פירוש נוסף קובע כי ה׳ הכריז לפני העולם כולו שישראל שייכים לו באופן בלעדי [רש"ר הירש]. בהיבט הפנימי, פעולה זו מבטאת הבדלה של ישראל מן הרע וגילוי של תפארת ה׳, המאפשרת לישראל להפוך אפילו חטאים לזכויות באמצעות חזרה בתשובה [חומש קה"ת].
הייעוד לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מבטא את השגת התכלית הרצויה של המין האנושי, שנברא בצלם ה׳ [ספורנו]. מעמד זה הוא נצחי ובלתי ניתן להחלפה; ה׳ לעולם לא ימיר את ישראל באומה אחרת, גם אם ישראל יחטאו או שאומה אחרת תשפר את מעשיה ותבקש להתקרב אליו [אור החיים, בכור שור]. עם ישראל משמש כמעין אוצר מרכזי, וכל מי שחפץ באמת לעבוד את ה׳ מכל העמים, חייב להיכנס לתוך קהל זה [העמק דבר]. הבטחה זו ניתנת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, כלומר, כהמשך ישיר להבטחה ולברית שנכרתה במעמד הר סיני [רש"י, רמב"ן, רבנו בחיי, אור החיים].
הפסוק מסתיים במילים וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. הפרשנים תמהים מדוע שמירת המצוות מוצגת כאן כהבטחה או כפעולה שה׳ עושה למען ישראל, ולא כחובה המוטלת עליהם. על כך ניתנות מספר תשובות המשלימות זו את זו. ראשית, עצם הזכות לקיים מערכת שלמה של מצוות המנקות את הנפש היא מתנה ומעלה ייחודית שה׳ העניק רק לישראל, בעוד שאר האומות אינן מוכנות לכך ומחויבות רק במצוות בני נח [ספורנו, הכתב והקבלה, אור החיים, רמב"ן]. שנית, טמונה כאן הבטחה לסיוע אלוהי; ה׳ יחזק את ישראל, יעזור להם להתגבר על יצר הרע, יסיר את המניעות, וימציא להם את כל האמצעים הגשמיים הנדרשים לקיום המצוות, כגון בית למזוזה ושדה למצוות התלויות בארץ [מלבי"ם, חתם סופר, אור החיים].
קיום המצוות אינו רק זכות פרטית, אלא הוא מגן על ישראל מכל תקלה [אור החיים] ומקיים את העולם כולו [העמק דבר]. באמצעות שמירת המצוות, ישראל משמשים כשומרים של חוק המוסר האלוהי עלי אדמות, ונועדו להאיר את העולם ולהביא את האנושות כולה להכרה ברורה בה׳ [רש"ר הירש].
לבסוף, המילה הַיּוֹם מדגישה את העיתוי המיוחד: רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. שם, ורק שם, יוכלו ישראל לקיים את כל המצוות בשלמותן, כולל המצוות התלויות בארץ, ובכך להגיע למדרגה רוחנית שאפילו משה רבנו לא זכה להשיג [אור החיים].