דברים, פרק כ״ו, פסוק ב׳

הבאת הביכורים היא מעשה של הכרת הטוב לה' על שפע היבול, שבו החקלאי מפריש חלק מֵרֵאשִׁית פירותיו, שהם הפירות הראשונים שהבשילו או המובחרים שבהם. חובה זו חלה על כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה משבעת המינים בלבד, בעת אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ את התבואה הביתה בין חג השבועות לחנוכה, ובתנאי שלא מדובר בשנת שמיטה שבה היבול אינו רכושך הבלעדי אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ. מתוך כבוד לפירות מצווים וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא, שהוא סל רחב ושטוח. על האדם ללקט את הפירות בעצמו, לקחת עליהם אחריות, וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ ללא עזרת שליח, אל משכן שילה או בית המקדש בירושלים.