דברים, פרק כ״ו, פסוק ט״ו

לאחר קיום מצוות המעשרות, האדם פונה אל ה' בביטחון לקיום ההסכם ההדדי ומבקש ברכה בתמורה לשמירת החוקים. הוא קורא אליו הַשְׁקִיפָה, כלומר הבט מלמעלה למטה, מתוך תקווה שזכות הצדקה תהפוך את בחינת מידת הדין למידת הרחמים. התפילה מופנית מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם, בקשה לשפע רוחני ממקום השמחה העליון ולשפע חומרי, כדי שיקיים וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל בריבוי העם וְאֵת הָאֲדָמָה בהצלחת היבולים. חתימת הדברים על הארץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, היא הודאה על כך שהארץ המובטחת אכן טובה ופורייה, או לחלופין בקשה שתמשיך תמיד להניב שפע איכותי ומתוק.