דברים, פרק כ״ו, פסוק ה׳

בעת הבאת הביכורים, החקלאי עומד בענווה מול ה' ומכריז בקול רם, וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ, דברי שבח על חסדי הבורא. הוא משווה בין השפע בהווה לעבר השברירי ומצהיר אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, כלומר אבותיו היו פליטים נודדים וחסרי כול, ויש המפרשים שלבן הארמי אף ביקש להשמידם. בעקבות תלאות אלו נאלץ יעקב לעזוב, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, מתוך כוונה לשהות שם זמנית כזר, כפי שמודגש במילים וַיָּגָר שָׁם. אף שהמשפחה הגיעה לשם בִּמְתֵי מְעָט, כקבוצה קטנה בלבד, התרחש בהם נס והם התרבו במהירות, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. הם לא רק התעצמו בכוחם ובמספרם, אלא הפכו לאומה מובחנת ששמרה על ייחודה התרבותי בתוך החברה המצרית.