דברים, פרק כ״ו, פסוק י״א

הבאת הביכורים היא אירוע של הכרת תודה, והציווי וְשָׂמַחְתָּ מתממש באכילת זבחי שלמים בירושלים בעונת האסיף. על האדם לשמוח בְכׇל־הַטּוֹב, שפע גשמי ורוחני המועצם על ידי תהלוכה של שירה ונגינה, מתוך הכרה כי הברכה היא שפע אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ ולא פרי כוחו העצמי. ברכה זו מתרחבת וּלְבֵיתֶךָ, לצרכי המשפחה כולה ואף מאפשרת לבעל להביא ביכורים מנכסי אשתו. התורה דורשת לשתף בחגיגה זו, הכוללת את אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ, באמצעות סעודות משותפות וצדקה. יש הסבורים כי פסוק זה אף מחייב את הלוי והגר להביא ביכורים בעצמם ולקרוא את ההצהרה, שכן אברהם נחשב לאביהם הרוחני של כל הבאים לחסות תחת ה'.