דברים, פרק כ״ו, פסוק י״ג

לקראת סיום מחזור המעשרות, החקלאי מתוודה בשפתו וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, מתוך הבנה ואחריות אישית ובידיעה שהוא עומד מול מי שיודע את האמת המוחלטת. הוא מצהיר בִּעַרְתִּי, כלומר פיניתי ורוקנתי, את הַקֹּדֶשׁ הכולל את המעשרות והביכורים שיש להעלות לירושלים, ואף את הפרשת החלה שנעשית פנימה מִן הַבַּיִת. לאחר מכן הוא מפרט את מסירת המתנות, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כאשר המילה וְגַם מרבה וכוללת מתנות נוספות שלא הוזכרו במפורש, כמו תרומות לכוהנים ומתנות עניים שהושארו בשדה. האמירה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ מעידה על הקפדה מדויקת על סדר ההפרשה הנכון ועל כל פרטי ההלכה, ללא שינוי או זדון. לבסוף הוא מצהיר וְלֹא שָׁכָחְתִּי, כדי להדגיש שפעל מתוך תשומת לב ולא השמיט אף פרט הלכתי אפילו בשגגה, ואף זכר לברך את ה' בעת קיום המצווה.