יצא לכם פעם לסיים משימה גדולה, ארוכה וחשובה, ולהרגיש גאווה עמוקה כשסיפרתם עליה למישהו? זה בדיוק מה שמרגיש חקלאי שסיים לאסוף את התבואה שלו ולחלק את כל המתנות והמעשרות למי שצריך. לקראת סוף חג הפסח, בשנים מיוחדות, הוא עולה לבית המקדש כדי לעמוד לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. הוא עומד דווקא לפני ה', כי ה' יודע את האמת המוחלטת, וכך החקלאי לא יתפתה לשקר או לשמור לעצמו פירות שהוא צריך לתת לאחרים.
שם הוא מצהיר וְאָמַרְתָּ, כלומר הוא מתוודה ומספר בקול בדיוק מה הוא עשה. את ההצהרה הזו הוא יכול להגיד בכל שפה שהוא מבין, כדי שייקח אחריות אישית על המילים שלו. הוא אומר בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת. המילה בִּעַרְתִּי פירושה שפיניתי ורוקנתי הכל. הַקֹּדֶשׁ אלו הפירות המיוחדים שצריך לקחת ולאכול בירושלים, והמילים מִן הַבַּיִת מזכירות שהוא לא שכח להפריש חלה מהבצק שנמצא בתוך הבית פנימה, ולא רק מהתבואה שבשדה.
אחר כך הוא ממשיך ומספר למי הוא חילק את הפירות: וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה. הוא מזכיר את הלויים, ואת העניים, היתומים והאלמנות שקיבלו את חלקם באהבה. המילה הקטנה וְגַם באה לרמז שהוא נתן עוד מתנות שלא הוזכרו כאן במפורש, כמו תרומה לכוהנים ופירות שנשארו בשדה עבור העניים.
החקלאי כל כך גאה בעבודה המדויקת שלו, שהוא מכריז כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ. הוא מסביר שהוא עשה הכל בדיוק רב, לפי הסדר הנכון ובלי לערבב סוגים שונים של פירות. ולבסוף הוא מסיים במילים וְלֹא שָׁכָחְתִּי, כדי לומר: לא שכחתי לברך את ה' ולהזכיר את שמו בזמן שקיימתי את המצווה החשובה הזו.