דברים, פרק כ״ו, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לסיים משימה חשובה ולהרגיש גאווה גדולה שעשיתם אותה בדיוק כמו שצריך? זה בדיוק מה שמרגיש החקלאי כשהוא מגיע לירושלים. אחרי שהוא אסף את התבואה שלו, הוא עומד לפני ה׳ ומצהיר בשמחה שהוא שמר על החלק הקדוש של הפירות וטיפל בו בדיוק לפי הכללים.

קודם כל, הוא אומר לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי. המילה "אוני" קשורה לעצבות ואבל. החקלאי מבטיח שהוא לא אכל מהפירות הקדושים כשהוא היה עצוב, כי את האוכל המיוחד הזה צריך לאכול מתוך שמחה גדולה. אחר כך הוא מוסיף וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, כלומר, הוא שמר על הפירות נקיים וטהורים לגמרי, והקפיד שלא ייגע בהם שום דבר טמא. בנוסף, הוא מצהיר וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. הכוונה היא שהוא לא השתמש בכסף של הפירות הקדושים לדברים עצובים, אפילו אם הם מצוות חשובות. הכסף הזה נועד אך ורק לדברים של חיים ושמחה, כמו אוכל ושתייה.

בסוף, החקלאי מסכם ואומר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה׳ וגם עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הוא בעצם מספר שהוא לא רק עשה את הפעולות הרגילות והביא את הפירות עד ירושלים הרחוקה, אלא עשה זאת מכל הלב. הוא דאג לשמח יחד איתו גם את האנשים שאין להם הרבה, כמו העניים והיתומים, בדיוק כפי שה׳ ביקש ממנו.