דברים, פרק כ״ה, פסוק ה׳

מצוות הייבום היא מעשה חסד שנועד להקים זכר לאדם שנפטר ללא צאצאים, ולכן כאשר יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו באותו הזמן בעולם, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ, כלומר לא נותר לו שום יוצא חלציים, חל איסור חמור על האלמנה להינשא הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. במקום זאת, חובה על האח מאב הראוי לרשת אותו לייבם אותה כך שיְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, ובאמצעות מעשה הביאה היא נקנית לו מתוך הכרח החובה. משלב זה הוא וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, איסור אשת האח פוקע לחלוטין והיא הופכת לאשתו לכל דבר, גם אם יבחר לקיים את המצווה באופן סמלי ולגרשה מיד לאחר מכן. סיום הפסוק במילה וְיִבְּמָהּ מלמד שהמעשה תקף גם בעל כורחה ומרומם אותה משפלות מצבה, אך עם זאת, נלמד מההקשר שאין לכפות עליה לחיות עם אח מנוול בניגוד לרצונה.