דברים, פרק כ״ה, פסוק ט׳

טקס הפרידה בין היבמה ליבם המסרב לשאת אותה נפתח בכך שהיא מתקרבת אליו בעדינות, וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, כלומר בפני בית דין של חמישה דיינים שחייבים לראות היטב את כל שלבי הטקס. השלב המרכזי והמעכב בטקס הוא משיכת והסרת נעל העור מעל רגלו הימנית, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, אקט משפטי וסמלי המבטא את הסתלקותו מירושת אחיו, את תחילת האבלות הסופית על המת ואת אובדן כבודו האנושי בשל חוסר נכונותו להקריב מעצמו. לאחר מכן היא יורקת על הקרקע שכנגד פניו, וְיָרְקָה בְּפָנָיו, פעולה שנועדה לבזות אותו ולהביע סלידה עמוקה מסירובו. לסיום, היא משיבה לאמירתו הקודמת בעברית, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, כאשר השימוש בלשון עתיד מדגיש כי מכיוון שסירב כעת לעשות חסד עם נשמת אחיו, היבמה נאסרת עליו לתמיד והוא נפסל מלבנות את ביתו אי פעם.