דברים, פרק כ״ז, פסוק כ״ו

חתימת ברית הקללות מחייבת את העם לקבלה מוחלטת של התורה כולה, ומטילה קללה על מי שלֹא־יָקִים אותה בליבו מתוך כפירה ומרד, להבדיל מאדם החוטא מתוך חולשה או תאווה. הדרישה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם מדגישה כי המעשה הפיזי של המצוות הוא נצחי, ומכוונת גם כלפי מי שחוטא בסתר או מקיים מצוות כלפי חוץ מתוך צביעות. חובת ההקמה של אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת כוללת גם אחריות ציבורית, המחייבת את ההנהגה לאכוף את שמירת המצוות ואת היחיד לתמוך כלכלית בלומדי התורה, ואף מתבטאת פיזית במצוות הגבהת ספר התורה בפני הקהל. בסיום, ההכרזה וְאָמַר כׇּל־הָעָם אָמֵן אינה רק הסכמה אלא שבועה והתחייבות פומבית של כלל ישראל לוודא יחד שדברי התורה יתממשו ויעמדו על תילם.