מיד עם הכניסה לארץ ישראל יש לקיים את הציווי וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בהר עיבל, כביטוי של תודה על הגשמת היעד וכחידוש ברית הר סיני. הקמת המזבח דווקא בהר הקירח שעליו נאמרו הקללות נועדה לנחם את השבטים שעמדו שם, וללמד שקרבה לה' אפשרית גם בתנאים דלים. בניגוד לאבני הזיכרון שעליהן נכתבה התורה, מִזְבַּח אֲבָנִים זה הוקם מאבנים נפרדות שנועדו להקרבת קורבנות ולשמחת הברית. על אבנים אלו חל האיסור לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, שכן המזבח חייב להיבנות מאבנים שלמות לחלוטין, וכל מגע של כלי סיתות מברזל או אפילו פגם ושבר קל פוסלים אותן משימוש.
דברים, פרק כ״ז, פסוק ה׳
פרשת כי תבוא
וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.