משה מצרף אליו למעמד את זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כדי להעצים את סמכותם כמנהיגים שיכניסו את העם לארץ לאחר מותו, וכדי להבטיח את ציות ההמון. הציווי מופנה אֶת־הָעָם כולו, שכן קיום התורה הוא משימה לאומית שאינה שייכת רק להנהגה, והשימוש במילה שָׁמֹר מלמד על דרישה לאחריות מתמדת ורציפה. האזהרה לקיים אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָה מכוונת לשמירה על מכלול חוקי התורה שבהם תלויה הישרדות העם, או לציווי הספציפי להקים אבנים עם חציית הירדן ולחרוט עליהן את התורה כאנדרטה נצחית לכבוד ה'. למרות נוכחות הזקנים, הפסוק מסתיים בלשון יחיד, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה, כדי להבהיר שמשה נותר מקור הסמכות הבלעדי כשליח ה', בעוד הזקנים משמשים כוח עזר לזירוז העם.
דברים, פרק כ״ז, פסוק א׳
פרשת כי תבוא
וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.