קרה לכם פעם שמורה או מדריך שלכם היה צריך לעזוב, והוא הביא איתו את המדריך החדש כדי שיסבירו לכם יחד מה עומד לקרות? זה בערך מה שקורה כאן. בני ישראל עומדים סוף סוף להיכנס לארץ ישראל, ומשה רבנו יודע שהוא לא יעבור איתם את הנהר אל תוך הארץ. לכן, הוא לא מדבר אליהם לבד. כתוב וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר משה מצרף אליו את המנהיגים החכמים של העם. הוא עושה זאת כדי שבני ישראל יתרגלו להקשיב להם, כי הזקנים הם אלה שיובילו אותם בארץ החדשה וידאגו שכולם יקיימו את התורה.
הם פונים יחד אֶת הָעָם, שזה בעצם כל האנשים הרגילים, ומבקשים מהם שָׁמֹר. המילה הזו לא מתארת משהו שעושים רק פעם אחת וזהו, אלא שמירה תמידית ורציפה, כל הזמן. עליהם לשמור אֶת כׇּל הַמִּצְוָה, כלומר להתייחס לכל החוקים והמצוות של התורה כאל משימה אחת גדולה וחשובה של כולם יחד. ולמרות שהזקנים עומדים לצידו של משה ועוזרים לו, הדברים מסתיימים במילים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בלשון יחיד. זה בא להזכיר שעיקר הדיבור מגיע ממשה שמקבל את הנבואה מאת ה', והזקנים נמצאים שם פשוט כדי לעזור לו להשמיע את המסר החשוב הזה בקול גדול לכל האנשים.