דברים, פרק כ״ז, פסוק כ״א

הקללה המופנית כלפי אדם המקיים יחסי אישות עם בעל חיים עוסקת בעבירה חמורה, המתאפיינת בחשאיותה ובסטייה המוחלטת מטבע האדם.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחטא זה מתבצע בסתר, שכן העובר עליו אינו מדווח על כך, והבהמה אינה יכולה למחות או לצעוק [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. משום כך, קללה זו נסמכת בפסוקים לקללות על חטאים אחרים הנעשים בצנעה בתוך הבית, כגון הכאת רֵעַ בסתר או גילוי עריות עם אשת האב, האחות או החותנת. נשים אלו מצויות באופן תדיר בסביבתו של האדם, והוא כרוך אחריהן כבהמה, מה שמאפשר את ביצוע החטא הרחק מעין רואה [רשב"ם, קיצור בעל הטורים].

באשר למניע לעבירה זו, מוסבר כי מטבע הדברים אדם מוצא הנאה וסיפוק רק בבני מינו. לכן, ביצוע מעשה כזה אינו נובע מתאווה אנושית רגילה, אלא מתוך כוונה מובהקת למרוד ולהכעיס את ה' [שפתי כהן].

המילים עם כל בהמה טומנות בחובן מספר דיוקים פרשניים. התוספת של המילה כל באה לרבות כל סוג של בעל חיים, בין אם מדובר בבהמה, בחיה או בעוף [ברכת אשר על התורה]. כמו כן, הפסוק אינו מפרט אם מדובר בבהמה ממין זכר או נקבה, משום שבשונה מקורבן אנושי, לבעל החיים אין פה לזעוק ולערער על המעשה, ולכן אין צורך בהבחנה מגדרית זו [אבן עזרא].

מעבר למשמעות המילולית, השימוש במילה עם במקום במילה "את", הוביל את חז"ל לדרוש את הפסוק גם על זיווגים אנושיים שאינם הגונים [העמק דבר, מלבי"ם]. קללה זו מוחלת באופן מושאל על מי שנושא אישה ממשפחה של "עם הארץ" – אנשים החסרים ידע בתורה, מוסר ודרך ארץ, אשר גדלים פרא ללא נימוסים ודרכי יישוב. מכיוון שהם אינם מקפידים על הלכות טהרה, ערך גופם נמשל לגוף של בהמה [תורה תמימה על התורה].

בהקשר דומה, הפסוק נדרש גם על נוודים החיים באוהלים הרחק ממקומות יישוב. בשל אורח חייהם, הם חסרים מרחצאות ומקוואות טהרה, מצב המאלץ את הנשים להרחיק לכת כדי לטבול, מה שמוביל לפריצות ולרדיפה מצד אנשים רשעים [תורה תמימה על התורה]. ההקפדה היתרה על נישואים ראויים והרחקה מזיווגים פסולים אינה חידוש של מתן תורה בלבד, אלא עיקרון שהונהג עוד קודם לכן, כפי שניתן לראות בהקפדתם של אברהם ויצחק על בחירת נשים, וכן בסירובם של השבטים להשיא את דינה לשכם [מלבי"ם].