הקללה מופנית כלפי פשע של רמייה וגזל מקרקעין, ונוגעת ביסודות העמוקים ביותר של יחסי החברה והמשפט. מעשה זה נחשב לעבירה חמורה במיוחד, השקולה בחומרתה לגזל שחתם את דינו של דור המבול, והיא עומדת בניגוד מוחלט לכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך" [מלבי"ם].
הפעולה של מַסִּיג מתפרשת מלשון הזזה והחזרה לאחור. הפרשנים מסכימים כי מַסִּיג גְּב֣וּל משמעותו דחיפת סימן הגבול אחורנית אל תוך שטחו של השכן, ובכך הגדלת השטח האישי וגניבת הקרקע של הזולת [רש"י, מזרחי, גור אריה, ביאור שטיינזלץ].
המוטיב המרכזי במעשה זה הוא הסתר. הרחבת הנחלה נעשית בערמה ומתוך הנחה שהשכן לא ישים לב, שכן אם הדבר היה נעשה בגלוי, הנפגע היה תובע את הפוגע בבית הדין [בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. אופי סודי זה מקשר את השגת הגבול לקללה הקודמת העוסקת בהכשלת עיוור, שכן בשני המקרים הקורבן אינו יכול לדעת מי פגע בו [אבן עזרא, חזקוני].
איסור חמור זה אינו מוגבל רק לארץ ישראל [ברכת אשר על התורה], והאבות נזהרו בו ביותר לאורך חייהם [מלבי"ם]. מעבר למשמעות הפיזית של גניבת קרקע, האיסור מורחב לכל חדירה חשאית ורמאית לרשותו או לתחום סמכותו של אדם אחר [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש הדורשים את המושג של השגת גבול הזולת כרמז לאיסור אשת איש, המהווה פלישה חמורה לתחומו של החבר ומובילה להרס התא המשפחתי ולבנים שאינם מכירים את אביהם [קיצור בעל הטורים].