דברים, פרק כ״ז, פסוק י״ח

פרשת כי תבוא

Deuteronomy 27:18Sefaria

אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס}

ניצול חוסר האונים או חוסר הידיעה של הזולת כדי להכשילו הוא מעשה חמור שנעשה לרוב במחשכים, ולכן גורר עמו קללה פומבית. הפרשנים נחלקו באשר למשמעות המדויקת של הקללה אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ, כאשר הדיון המרכזי נסוב סביב השאלה האם מדובר בעיוורון פיזי או מטפורי.

הגישה הפשטנית גורסת כי המילה מַשְׁגֶּה משמעותה מתעה, והפסוק עוסק באדם המטעה עיוור כפשוטו על אם הדרך [רלב"ג, בכור שור, ביאור יש"ר, שד"ל]. חומרת המעשה נובעת מכך שהוא מתבצע בסתר, שכן העיוור אינו רואה מי הכשיל אותו. יתרה מכך, המטעה יכול בקלות להתחמק מעונש ולהצטדק בטענה שבתום לב סבר שזו הדרך הנכונה [בכור שור]. חטא זה נסמך לפסוק הקודם העוסק בהשגת גבול, משום ששניהם מתאפיינים בגרימת נזק לאדם אחר ללא ידיעתו [רלב"ג].

עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק עוסק בעיוורון מטפורי. לפי תפיסה זו, עִוֵּר הוא אדם שהוא "סומא בדבר", כלומר חסר ידע, הבנה או מידע נחוץ לגבי סוגיה מסוימת, והמילה בַּדָּרֶךְ מתייחסת לדרך הפעולה שהוא מבקש לבחור בה [רש"י, שפתי חכמים, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. חיזוק לגישה זו נמצא בעצם התוספת של המילה בַּדָּרֶךְ, שכן אילו הכוונה הייתה לעיוורון פיזי בלבד, די היה לכתוב "משגה עור" ותו לא [משכיל לדוד].

במסגרת הפירוש המטפורי, הפרשנים מונים מגוון רחב של תרחישים שבהם אדם נחשב כמי שמטעה עיוור. התרחיש הנפוץ ביותר הוא מתן עצה רעה לאדם, במיוחד כאשר היועץ מכווין אותו לפי האינטרסים האישיים שלו כדי להשיג את גבולו ולהפיק מכך תועלת [רש"י, קיצור בעל הטורים, מלבי"ם]. תרחיש נוסף הוא הכשלת הזולת באיסורים, כגון מתן עצה הגורמת לאדם ישר לחטוא, או האכלת אדם במזון אסור תוך הצגתו כמוצר מותר [קיצור בעל הטורים, בכור שור].

יש המרחיבים קללה זו גם להתנהגויות חברתיות ורוחניות נוספות. כך למשל, הקללה חלה גם על חנופה של אנשים פשוטים המצדיקים את מעשיהם הרעים של מנהיגים, או על שימוש בכישוף וניחוש כדי להטעות אנשים המבקשים לדעת את העתיד [מלבי"ם]. חומרה זו של הכשלת הזולת הייתה מוכרת עוד לפני מתן תורה, כפי שניתן ללמוד מתוכחתו של אבימלך לאברהם וליצחק על שכמעט הכשילו אותו, ומזהירותו של יעקב כשהטמין את התרפים כדי שלבן לא ייכשל ויחשוב שיש בהם ממש [מלבי"ם].

איסור זה מקביל במהותו לציווי "לפני עיוור לא תיתן מכשול" [שפתי חכמים, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לפגיעה החברתית, יש המצביעים על כך שההטעיה משבשת את הסדר הרוחני העליון ומשפיעה עד לרמת המזלות והכוכבים, שכן מי שמטעה אחרים לעבוד עבודה זרה גורם לכך שכשם שה' נפרע מן החוטאים, כך הוא נפרע גם מהכוכבים שנעבדו בטעות [שפתי כהן].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ז
פסוק י״ט

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.