דברים, פרק כ״ז, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש לגמרי, לא ידעתם לאן ללכת, וביקשתם עזרה ממישהו שעבר בסביבה? איך הייתם מרגישים אם אותו אדם היה שולח אתכם בכוונה לכיוון הלא נכון? התורה מזהירה אותנו בדיוק מפני התנהגות כזו, ואומרת שאסור להיות אדם מַשְׁגֶּה, כלומר אדם שמטעה ומבלבל אדם אחר. כשהתורה מדברת על אדם עִוֵּר, הכוונה היא לא רק למישהו שלא יכול לראות בעיניים. הכוונה היא לכל אדם שלא מבין בנושא מסוים, חסר לו מידע, והוא סומך עלינו שנעזור לו. המילה בַּדָּרֶךְ מסמלת את ההחלטה או את הפעולה שאותו אדם צריך לבחור בה. אם מישהו מנצל את חוסר הידיעה של חבר שלו ונותן לו בכוונה עצה רעה, לפעמים רק כדי להרוויח מזה משהו בעצמו, הוא עושה מעשה חמור מאוד. המעשה הזה כל כך בעייתי דווקא בגלל שהוא קורה בסתר. החבר התמים בכלל לא יודע שרימו אותו והכשילו אותו, ומי שנתן את העצה יכול בקלות להתחמק ולהגיד שהוא באמת התכוון לטובה. לכן התורה מזהירה אותנו בצורה כל כך חזקה, כדי שנזכור שתמיד צריך להיות ישרים ולעזור לאחרים בלב שלם, בדיוק כמו שהיינו רוצים שיעזרו לנו.